שלוש-עשרה דלתות, זאבים מאחורי כולן

סיפור חניכה יפהפה המתרחש בבית יתומים קתולי בשיקגו של טרום מלחמת העולם השנייה ובמהלכה – עם טוויסט על-טבעי.

פרנקי כבר מזמן שכחה את האיטלקית שידעה פעם, שפת אמה. בבית היתומים "המלאכים השומרים" מדברים אנגלית. הנזירות קפדניות וקצרות רוח, ועבירה על כללי בית היתומים, או אפילו סתם התחצפות, יכולה להוביל לעונש חמור כגון גזיזת כל שיער ראשה. לא שיש בשביל מי לגדל שיער יפה: הנזירות מקפידות על הפרדה מוחלטת בין הבנים לבנות במוסד, אפילו בין אחיות כמו פרנקי וטוני הצעירה ממנה, לבין אחיהן, ויטו. סדרי בית היתומים מחליפים חיי משפחה, וזה רק מבלבל יותר כשאבא של פרנקי, ויטו וטוני מגיע לבקר אותם בימי ראשון – שהרי הם בעצם לא יתומים לחלוטין. הדי המלחמה באירופה כבר מרעישים את ארצות הברית, וויטו קרוב לגיל גיוס. החיים בבית היתומים לא פשוטים. אבל לא בכדי קוראים לו "המלאכים השומרים": יש אחת שצופה ומשגיחה על היתומים, ובפרט על פרנקי. ומי היא? גם היא עצמה כבר שכחה. אבל כל טלטלה שעוברת על פרנקי מנערת משהו בזיכרונות שלה.

ספר פיוטי וקורע לב לפרקים, המהדהד קלסיקות כגון "אילן גדל בברוקלין", יומנה של אנה פרנק ו"עיניהם צופות באלוהים" – אך הכול מסופר מנקודת מבטה של רוח רפאים הרודפת את בית היתומים, כך שבעצם יש פה שני סיפורי חיים במכה אחת: הסיפור הכרונולוגי של פרנקי, מ-1941 עד 1946, וסיפורה של רוח הרפאים, הנגלה טיפין-טיפין בפרצים של זיכרון טראומתי. מהספרים היפים והמרגשים שתקראו השנה.