תמיד יש מלחמה

לתוך סיפור ההרפתקאות הקסום של עוץ בזק באום רמז קטן לאותה מלחמה, כאשר מלך הנומים המרושע ברגע של שעמום מזמן אליו את "המאזין עם האוזניים" – נום בעל אוזניים ענקיות שמסוגלות לשמוע עד קצה העולם – ומבקש ממנו שיספר קצת מה קורה בעולם החיצון הגדול.

"יש מלחמה," אומר המאזין עם האוזניים.

"פחח! תמיד יש מלחמה. מה עוד?" עונה מלך הנומים, וממשיך לחפש ריגושים גדולים יותר.

התלבטתי אם להעלות את הפוסט הזה, כי אנחנו שומרים על הילדים שלנו מכל משמר, עוטפים אותם, מגינים עליהם, מנסים לחסוך מהם התמודדות עם החלקים הקשים יותר במציאות. אבל כשהמציאות מחדירה את עצמה גם ככה באלימות אל חיינו, באזעקות, פיצוצים, לא עלינו גם פגיעות שהילדים רואים במו עיניהם, יש משהו לא טבעי בניסיון להסתיר את המלחמה ולהכחיש אותה. אולי נכון יותר לפעמים להגיד: "כן, יש מלחמה, אבל החיים נמשכים."

כן, בעולם התחילה מלחמת העולם הראשונה, אבל עדיין היה מקום בתיקתק מעוץ לסיפור הרפתקאות מלא הומור, רוח שטות והמצאות מטופשות, חלקן על הטמטום וחוסר התוחלת במלחמות.

כן, הספר אדרות הלחש מתרחש על רקע מלחמה קשה, וגיבוריו הם פליטים שחווים אובדן ועדים לזוועות. אבל הם גם אחים שמתקוטטים ואוהבים ומטפלים אלה באלה. והם לומדים את הקסם העמוק שקושר בינם לבין האדמה, הנהר והעולם, ומוצאים דרך להשפיע עליו ולשנות אותו לטובת העתיד.

כן, הספר שורדים על מאדים מתחיל בשלב שבו המלחמה של כדור הארץ בחייזרים מגיעה לשפל כזה שהורים נאבקים על הזכות לפנות את הילדים שלהם אל בסיס מאובטח במאדים. אבל יש בו גם סיפור על חברת ילדים שיכולה להיות קשוחה בלי קשר למלחמה, על ברית שנקשרת בין הדחויים והופכת לידידות אמיצה, על גבורה וחוכמה ותושייה אדירה, עם המון רגעי צחוק ורגעי חסד עד הסוף שבו נוצר פתח להציל את שני הצדדים, אלה מאלה ומצרה משותפת גדולה עוד יותר.

קורה שהורים מבקשים ממני המלצות לספרים בלי מלחמה, בלי אלימות ובלי מוות. אני מבינה את זה. יש לנו גם ספרים כאלה. אבל לדעתי אפשר לפעמים למצוא נחמה וחומר למחשבה מעודדת דווקא בספרים שכן מתרחשים בעת מלחמה. להביט למלחמה בעיניים ולהגיד: "כן, אבל החיים נמשכים."