נושא מסריח

חורף הוא העונה המושלמת למנה יהודית מסורתית: חמין. ומי שאוכלים חמין יודעים שחמין עושה גזים. אבל למרבה השמחה, יש מי שחושבים שפלוצים הם מקור בידור מצוין וראוי.

אמנם לא תמיד מדברים על זה בפרהסיה, אבל מילים אינספור נכתבו על פלוצים. אני לדוגמה תרגמתי להוצאת תכלת ספר בשם "האם הם מפליצים: מדריך לילדים לנפיחות בעלי חיים", וכשמו כן הוא. בל תחשבו שרק ילדים מתעניינים בפלוצים, גם למבוגרים נכתבו חיבורים מלומדים בנושא, כגון האיגרת "הפליצו בגאווה" שכתב לא אחר מאשר בנג'מין פרנקלין בשנת 1781 בעודו משרת כשגריר ארצות הברית בצרפת.

לאחרונה הובא לתשומת ליבי שבאחד הפורומים להורים בפייסבוק, פרסמה אמא אחת המלצה נלהבת לספר שבנה בן הארבע התאהב בו קשות ודורש שתקריא לו שוב ושוב:  קווין ושודד העוגיות. כל זה כי יש בספר המון פלוצים. התוצאה הייתה גל של התעניינות מחודשת בספר הזה ובכל סדרת קווין הפוני המעופף, מצד הורים מסורים שרוצים שגם הילדים שלהם יגלו כזאת התלהבות מספר. מי שכבר מכירים את הספרים יודעים שאותן משפחות לא יצטערו כשיפגשו בפוני המעופף הכי עגלגל וקסום, הכי גרגרן-עוגיות, הכי נאמן לחבריו והכי טוב לב — שמפליץ רק לפעמים (כשמאכילים אותו כרוב ניצנים במקום עוגיות).

בתור מתרגמת, החלק הכי מאתגר בתרגום על פלוצים הוא לבחור אונומטופיה עברית ראויה. אוֹנוֹמָטוֹפֵּיָה – או תַּצְלִיל, לפי האקדמיה ללשון העברית – היא מילה שנשמעות כמו הדבר שהיא מסמנת. לדוגמה: "מיאו" היא אונומטופיאה לקול שמשמיע חתול; "תסיסה" היא אונומטופיה לרחש שמשמיעים נוזלים תוססים, וכן הלאה.

• פְּרוֹוֹוֹוֹפּ
• פְּלוּוּוּוּף
• בְּרוֹוֹוֹוֹבּ
• פְלִייייך