מזהים את החברים שבתמונה? פו, איה, נמיר, קנגה וחזרזיר היו צעצועים אמתיים של קריסטופר מילן, בנו של הסופר א"א מילן, סביבם רקם האב את סיפורי פו הדוב. הם אולי הצעצועים המפורסמים ביותר בספרות הילדים, אבל בשום אופן אינם הראשונים או היחידים. מפינוקיו בובת העץ (1883) ועד ארנב החרסינה אדוארד טוליין (2006), בובות וצעצועים הם גיבורים חוזרים בספרים הנכתבים עבור ילדים.
הסופרת מרג'רי ויליאמס ביאנקו הרבתה לכתוב על צעצועי ילדותה. לעתים היו סיפוריה נוגים ועצובים, ועסקו במערכת היחסים המעט טרגית בין הצעצועים הכמהים לאהבת הילדים, לבין הילדים שגדלים ועוברים הלאה לעיסוקים אחרים – כך ב"ארנב הקטיפה". לעתים היו סיפוריה מלבבים יותר, ועסקו בחייהם הסודיים של הצעצועים ובהרפתקאות ומעשי השובבות בהם מעורבים הצעצועים בשעה שלנו נדמה שהם רק חפצים דוממים – כך ב"צ'קו המסכן".
ארנב הבד, כלב העץ, סוס הנדנדה הבלוי ובובת העץ הקטנה בהם שיחקה ויליאמס בילדותה זכו אחד אחד לככב כדמות ראשית בספרים שכתבה כמבוגרת. היא הפליאה לתת לכל צעצוע אופי ייחודי בהתאם לחומריו ולצורתו, כך שנדמה שכזה כזה הכרנו בדיוק גם אנחנו, ואיך אפשר לא להתאהב בדמויות כאלה. אהבתה הפיחה בצעצועים חיים.
היום, יותר מתשעים שנה אחרי שכתבה ויליאמס את ספריה, חדרי הצעצועים קצת שונים. פלסטיק, אלקטרוניקה וצעצועים בייצור המוני ממלאים את בתינו. ועדיין אין חזק מהחיבור המיוחד שנוצר בין ילדה או ילד לבין אותו צעצוע אחד, יחיד ומיוחד, פרום ובלוי ומטונף, שליווה כל כך הרבה משחקים, דמיונות וחלומות.
כאלה אהובים היו הצעצועים של מרג'רי ויליאמס. אין גיבור כמו כלב העץ צ'קו, ג'נטלמן אמיתי, נכון תמיד לעזור בכל צרה – ולהציק לחתול הבית. בולקה אף הוא סוג של כלב, אבל הוא רך ומעיך: הוא אמנם בכיין ולקקן, אבל נאמנותו העזה לחבריו גוברת תמיד על הפינוק. ג'נסינה היא בובת עץ חמת מזג וחריפה, מעשית ורבת תושייה, נחלצת מכל צרה; בתנאי שיש לה חברים, מוזיקה וריקודים, בלעדיהם אין טעם לחיות.
שנה אחת לפני "פו הדוב" יצא הספר "צ'קו המסכן", ואף ששניהם עוסקים בצעצועים ובבעלי חיים, משהו מהותי שונה בהם. אולי זה ההבדל בין אב אשר ממרום שנותיו רוקח סיפורים על הצעצועים של בנו, לבין סופרת שחוזרת אל ילדותה שלה, אל הצעצועים שחיים בנשמתה, ורק נזכרת…
"צ'קו המסכן", ספר מתוק שאהבתי בילדותי: יצא מלבה של ויליאמס, והתגנב אל תוך לבי. זה הכל.
